אומנם לא באתי להלוויה שלך ולא ליום שערכו
בשבילך כי כול כך קשה היה לי לעכל במהרה את שקרה.
לא הכרתי אותך כול כך טוב אבל בפעמים שראיתי אותך, הצלחתי לזהות את המיוחדות שלך והיא שהיית בן אדם שידע להסתכל בגובה העיניים ולא היית עם אף בשמיים למרות שאהבת לטוס בשמיים.
זה מה שהצלחתי לקלוט ממך במבטים אחדים ואלה רק דברים טובים.
אז הצלחתי לאזור אומץ ואכן הגעתי לקבר שלך והבאתי לך זר פרחים כול כך יפה ובכיתי כמו מישהי שממש הכירה אותך,למרות שלא.
וגם החלומות עליך לא מפסיקים וזה מוזר.
את שהספקת בחייך היו רבים רוצים להספיק ולעשות בלי פחד וזה דבר מדהים.
ואתם משפחתו של ערן חושבת עליכם הרבה מאוד
וליבי איתכם כמו לבבות רבים שרוצים רק לחזק אותכם ולתמוך .
ממני שלי נוימן

כמה דמעות כדי לבכות, כמה צער צר מלהכיל, כמה קול כדי לצעוק, וכמה יופי שאין לו גבול..........למלאך שלא הכרתי שנוכחותו ממלאת את המקום לעד.

האמת היא שלא כתבתי עד עכשיו כי קשה לי מאוד. קשה לחשוב עליך ולדעת שנגמר, נגמר כ"כ מהר - כ"כ לא פייר...
להיכנס לאתר ולראות את התמונות האלה, אני חושב שזה נמצא אצלי עדיין בתהליכי קליטה. כל פעם אני נכנס ומתחילות אצלי הדמעות ואז אני סוגר ומנסה להזיז קצת הצידה, לא לשכוח אבל לרגע להדחיק.
בשבת האחרונה, כשהייתי אצלכם בבית, התיישבתי בחדר הטלויזיה ונזכרתי בפעמים שהיית בא ומצטרף ליעל ואליי לאיזה סרט, או שהיית יושב שם ורואה איזה סרט מטופש עם "אפרו-אמריקאיים". החוסר שלך כ"כ מורגש בבית. הדלת הסגורה שאומרת הכל.
9 שנים אני עם המשפחה, מאז שהיית בן 12. אני זוכר את בר המצווה שלך, אני זוכר את הקונצרטים שלך, אני זוכר את תחרויות הגלישה שלך, את הגיוס שלך ואני זוכר את כל הרגעים הקטנים שהיו במהלך 9 השנים האלה - ואני לא אשכח!
אני יודע שאני אזכור את השיחה האחרונה שלנו, ממש כמה שעות לפני הדבר הנורא הזה שקרה, נפגשנו בבלוקבסטר, אני לא שמתי לב אליך ונתת לי מן מכה קטנה כזאת כדי שאשים לב. ושמתי לב, אבל לא ידעתי שזאת הפעם האחרונה שתהיה לי ההזדמנות לכך. דיברנו, השלמנו קצת פערים, שאלת אותי בנוגע לאיזה סרט מטופש, מהסוג שהזכרתי קודם... בסוף לקחת אותו. יומיים לאחר מכן אני זה שהחזרתי אותו חזרה לבלוקבסטר.
למרות שלשון העבר לא מקובלת עליי במקרה שלך, אני מתחיל להפנים, לקלוט שזה באמת קרה. בחודש האחרון זה מכה בי בכל פעם שאני מגיע. וזה קשה. זה קשה וזה כואב לדעת שזה כ"כ סופי.
ערן, אהבתי אותך כבן משפחה, ואמשיך לאהוב תמיד.
אורי.

למלאך שזיכה אותנו להיות במחיצתו, להאזין לצלילי מנגינותיו, להשכיל מתבונותיו וידענותו המופלגת. כעת מאז שנקטפת, הבינה הזאת שלך כל כך מורגשת וחסרה. לכן מלאך, כשהיית פה על פני כדור הארץ, היית משול למלח הארץ עבור בני משפחתך, אחותך, הוריך, סבך, וסבתך, חבריך וחברותיך. משחר ילדותך עסקת בספורט, נגינה, לימודים, וכמובן בהגנה על הארץ המולדת. כל אלה הם ועוד רבים שלא צוינו בשורות הללו. פשוט לא יכולים להכיל העובדה שעל הארץ היית בדמות מלח הארץ וכעת כמלאך הארץ קטנה ושם למעלה בשכינה אצל האלוקים אתה ממלא את חלומך לעזור לכל במעשים טובים.

אנחנו מתגעגעים כל כך,
צריכים אותך כל כך ואתה לא פה איתנו, נשארנו לבד...
אוהבת, אחותך יעל