מאוד התרשמתי מאורח חייו של ערן- נראה לי שהוא היה ממש בחור לענין וחבל שאני כבר לא יכיר אותו יותר. מכל מקום מאוד התרשמתי.יהי רצון שפעולות היחידה יהיו לעילוי נשמתו. ונקווה שלוחמים בדמותו ימשיכו לאייש את שורות הסיירת. באמת עצוב שכזה בחור הלך. יהי זכרו ברוך.

זולדן,
תודה, היה לי שלג מדהים ובאמת שבפנים אני יודע! אז תודה. יוצא לי לחשוב עליך הרבה.
באמת, כל סיפור כמעט או זיכרון שאני מעלה פה לאנשים על הארץ, על הצבא, על מצויינות, איכשהו אתה נדחף לך פנימה.
היה לי פה טוב ואני ממשיך לטייל מכאן, אם יש דבר אחד שמקשה עליי זה שביום הזיכרון אני לא אהיה שם בשבילך. נכון, זה רק יום זיכרון ואני זוכר תמיד, אבל חשוב לי היום הזה וחשוב לי שאחרים יזכרו!והם יזכרו, אני מבטיח!
גם בורמן מטייל לו. וזולדן, אני יודע שהוא לא מפסיק לחשוב עליך. אתה, לפי דעתי שינית בו משהו.
כולנו רואים עולם ואתה איתנו.
התמונה שלך עליי תמיד בכל פעם שאני על השלג או מטייל.
שוב תודה.
תום

"צריך דקה בשביל להבחין במשהו, שעה בשביל שהוא ימצא-חן בעיניך, יום בשביל לאהוב אותו, אבל צריך חיים שלמים בשביל לשכוח אותו"
ערן, אתה חסר מיום ליום יותר ויותר...

ערן,
יש פה בחור אחד באוניברסיטה שממש דומה לך. בפעם הראשונה שראיתי אותו, הייתי בטוחה שזה אתה! ידעתי שזה לא כך, אבל כל כך רציתי שזה יהיה אתה. פשוט קפאתי במקום ובהיתי בו. בטח הוא חשב שאני פסיכית. רציתי להגיד לו "אתה יכול לגרום לי לצחוק כמו שערן היה עושה?".
תאמין לי...לא יודעת מה היינו עושים בלעדיך בגלישה... תמיד עושה שלום בין כולם ומרגיע את הרוחות (תרתי משמע) אם איזו בדיחה טובה. הנוכחות שלך הייתה משכיחה את כל הצרות. אוווף...תחזור.
חושבים עליך כל הזמן!! אבל אל תתפוס תחת אהה?!
אוהבת,
שירי

(נכתב לאחר השבעה ב-27/11/2004)

הורים מתאבלים,
הדמעות זולגות,
הנפשות מתייפחות,
אך אנו נושמים
והחיים זורמים
בלי כל טעמים
בחיים שאינם חיים.
בפני המוות אנו עומדים,
מתוסכלים, חסרי אונים,
ואין אנו יודעים,
איך עם גורל כזה מתמודדים.
קירבת נפשות,
זועקות ובלתי צפויות,
את הלב מחממות,
וביטחון, אמונה
שה' רוצה לטובה,
לאדם ובמיוחד לנשמה,
את הלב השבור מרגיעה
ולו נותנת כתרופה,
אור לנשמה ששמה תקווה
שיבואו הימים
שנחזור לחיים שהם חיים.