דברים לזכרו של ערן זולדן\אורן ועומר כיתה ו'.
בשלוש מילים ערן התלמיד החכם והמוכשר.
ערן היה רב פעלים.
הוא היה לוחם בצנחנים,
הוא היה ספורטאי מצטיין וגם מוסיקה אהב.
בלימודים הצטיין גביעים ומדליות קיבל.
כחייל היה לוחם בצנחנים ביחידת "שרף".
לפני שנתיים ערן נהרג בתאונת מטוס.
ערן נולד ברעננה.
הוא אהב את העיר הזאת.
ואתם יודעים איזו גאווה שהוא למד אצלנו בבית הספר..?!
אז ערן רק שתדע שנזכור ולא נשכח....

משפ' זולדן היקרה,
התרגשתי עד דמעות מכל מה שראיתי וקראתי על ערן. רק עכשיו "אזרתי אומץ" להכנס לאתר המקסים הזה ולשמוע על הגבר הצעיר שנהיה מאותו ילד קטן שהיכרתי, ועל כל מעשיו והשגיו המדהימים. אני תמיד אזכור אותו מהתקופה שהיה בן 7-8 ו"שמירטפתי" עליו ועל יעלי המתוקה. כבר אז יה ערן ילד נמרץ ומלא שמחה, צחקן וסקרן, נלהב ואוהב. היה לי תענוג גדול לבוא לביתכם לביביסיטר ותמיד גרמתם לי להרגיש כבת בית.
היום, בתור אמא בעצמי, אני יכולה רק לנסות ולהבין את גודל הכאב והאבדן ומחזקת את ידיכם: חיזקו ואימצו והמשיכו לקיים את "משנתו" של ערן הטמונה בחיוכיו הרבים והמאושרים כל-כך. ערן הספיק לראות עולם ומלואו בחייו והודות לכם זכה לחוות את הטוב והיפה שבעולם זה.
אני שולחת לכם וליעלי את אהבתי, אתם משפחה מיוחדת מאוד, היו חזקים והמשיכו בדרך
באהבה,
צאלה.

I was browsing through the internet, when I came afcrosws this web site, and my curiosityu got the best of me.
I am the last remaining Zolten fom a family of 9 children.
my father emigrted to the United States from what was then Austria-Hungary. His originl name was Zoldan, but through the years it has changed to Zolton and then to Zolten. He had one brother here i the U.S., and I never did know of any other Zoldans, an I wonder if any one would know if we were related
It seems that this site is a memorial to Eran, and if so, I want to express my deepest sympathy, and if possible to know ome detais.
Hoping to get some reply.
Thank you very much,
Sincerely
Howard Zolten

אתה יודע, זה שנתיים עכשיו, ומה אנחנו יכולים להגיד, שום דבר לא השתנה - אבל הכל השתנה. אנחנו זוכרים הכל בדברים שאנחנו עושים, בסיטואציות שאנחנו היינו רגילים להיות איתך בהם: טיולים, סרטים או אפילו כששומעים שיר חדש שמתנגן ברדיו, אי אפשר שלא לחשוב על התגובה שלך לאותו עניין.
אם פעם היינו רגילים לראות אותך בכל רגע פנוי, היום הפנים והצחוק שלך מגיחים אי שם ממקום רחוק.
וכשחושבים על הטיול הקרב ובא, סכום האנשים שיוצאים אליו לא מסתדר בראש.
אנחנו חווים את החוויות שרצינו יחד אבל בלעדיך, וכשבאמת טוב לנו יחד, כל החברים, אנחנו יודעים שגם לך.
אתה נפש מלאת חיים, היית מזין את כל העולם סביבך אילולא האסון המיותר הזה.
זולדן, אומרים שרחוק מהעין זה רחוק מהלב, ולמרות זאת בכל דבר שאנחנו עושים אתה איתנו.
ומה עכשיו? אתה בטח עסוק, כמו שתמיד היית, אין לנו ספק.
חבר יקר אתה דמות בעלת השפעה אינסופית ושאיפותיך תהדהדנה לאינסוף.
אוהבים
וינר, בורמן, אורי, מילשטיין, יובל, עידן וגל.

You know , its all but two years now and what can I say , absolutely nothing has changed . Alone one thing ; its slowly sinking in .
I remember everything , in things I do , places we go , words we speak .
If one time your name came refulgent on my screen . Today your face and your voice emerge out of the blue .
And it's those certain times that I remember most .
Why is it that you chose to visit me at those weird places ?
You should have bloody been there man .
You're a vibrant spirit , it’s a crying shame you're not amongst us any more .
You would have nourished the world surrounding if not for this superfluous cataclysm .
They say that absence makes the heart grow fonder , however at random , I would sooner accompany you to a dart in the outlands . You did fancy them didn’t you .
And where do we stand now .You're busy , as you always were – I have no doubt of it .
Your ambition echo's , and in the most peculiar ways as well .
My dear friend , you are a character with boundless influence .
Unfortunately , your leave of absence will not be accepted this time . We will just have to move on .
See you soon mate