|
ספר אורחים
בדף זה ניתן לרשום בספר האורחים לזכרו של ערן. טופס הרישום נמצא בתחתית הדף. הודעות חדשות נוספות בתחילת הרשימה. ניתן לדפדף בדפים, או ללחוץ על "הכל" להצגת כל ההודעות בדף אחד. אורי עובדיה - 10/10/2008 למשפחת זולדן, לסבתא טובה וסבא ישראל ולכל הסובבים "למורשת ערן זולדן", באהבה ובערגה ותוגה. זה לא מקרה שיום הולדתך ויום הזכרון לחללי מלחמת יום הכיפורים חלים כמעט בעת אחת. כיוון שלוחמים כמותכם שיצרו מורשת בחייהם הקצרים חרטו בליבנו לעולמים את הערך העליון להקריב את עצמנו לאהבת האדם לזולתו. וכפי שאביך שמוליק כתב בחנוכת חדר ההנצחה בבסיס פלסר"צ: "ערן, כמה חבל". זוכר, כל רגע, במשך כל ימות השנה, דוד "רומק" נוי שיוו - 25/12/2007 בבית הספר סיפרו לנו עלייך המון דברים , איך שהיית מצליח בענפיי ספורט . אני מאמינה למורות שמספרות עלייך את הדברים האלו ואפילו שאני לא מכירה אותך ... אני מתגעגעת . מתן ברוורמן - 16/11/2007 (דברים שנכתבו עבור האזכרה של ערן) ערן, יש לי סיפור קטן בשבילך, אחרי כל המולת הפרידה, הנחיתה, העיר הגדולה, המסיבות, הנסיעות. הגעתי לפסגה של הר קטן, צנוע כזה- מוזר, שקט. ידוע שאדם מודד את התקדמותו בעזרת הפסגות אותן הוא צולח, אז כנראה ששם באמת התחיל הטיול שלי. אני מודה ומתוודה שעד אז לא כל כך חשבתי עליך. זה לא ששכחתי, שרציתי. פשוט עם כל הריצות, ההיכרויות, הניסיונות, המוח מתרוקן- לא זוכרים אף אחד. הרי בשביל זה נסענו לא? אבל אז, עם כל השקט מסביב, עמודי הגרניט האדירים, כיפת הקרח הדרומית שנמשכת מתחת לרגלים עד מה שנראה כמו האינסוף... מצאתי אותך לידי. אני זוכר שהתפלאתי פתאום, "אותך לא ראיתי הרבה זמן" אמרתי לך, אולי לעצמי. שקעתי במחשבות, קצת עייף, קצת מסונוור מגושי הקוורץ הקטנים שמכסים את הקרקע הוולקנית, פתאום טפח על שכמי בעדינות איש זקן. ובראותו שאני מהורהר אמר בחיוך "ההר הקטן הזה, בגלל שהוא מנצנץ, היה במשך שנים נקודת ציון בנתיב הטיסה הישן של האנדים. אומרים שמי שסימן אותו היה אקזופרי- סופרו של הנסיך הקטן". הזקן דיבר בטבעיות, כאילו הוא מסביר את הדבר הכי פשוט בעולם. כאילו ראה אותך יושב לידי שם על הסלע. הרמתי אבן קטנה אז, ובלי לשים לב הנחתי אותה בכיס. האבן נמצאה עלי מאז בכל מקום (זה לא מסובך כמו שזה נשמע- בטיול גם ככה לובשים את אותו זוג מכנסיים במשך- 10 חודשים). האבן שלך ערן. הטיול שלך. ההר ההוא שלך. אני לוקח את האבן המוזרה הזו, שאיכשהו משקלה כבד וקל גם יחד- גם השבוע, אל הצד השני של העולם הפעם. אולי אניח אותה אצלך פה יום אחד. עם כל זיכרונותיה וחוויותיה- שלך היא. Giles Goodman - Sep 21st, 2007 I'd like to pay my respects to the Zoldan family and especially Yael. I only wish I'd had the privillege of meeting you Eren. You were one hell of a guy. rip. יניב פינטו - 22/04/2007 משפחת זולדן היקרה. אני זכיתי להכיר את ערן כשניגנו ביחד בתזמורת הנוער של רעננה. הוא היה "החונך" שלי. ניגנו בקלרינט. תמיד במשך החזרה הינו מדברים וצוחקים. זכיתי להכיר בחור משכמו ומעלה עם ידי זהב, כל מה שעשה הצליח ובגדול. אני בטוח שהוא רואה מלמעלה את מה שהוריו עושים לזכרו ולעילוי נשמתו. ת.נ.צ.ב.ה |
