משפחת זולדן,
כל כך הרבה נכתב על ערן, מעלותיו ושמחת חייו, אך אין להשוות זאת לזיכרונות ממנו, וזיכרונות רבים הוא הותיר בקרב כל חבריו ומכריו. עוד לפני האסון הייתי מוצא את עצמי נזכר בתקופתנו המשותפת, ומחייך.
חיוך זה הוא מה שנשאר לנו מערן, עלינו לשמרו על מנת לשמור את רוחו של ערן איתנו.
חזק ואמץ

כשאני חושב 'ערן זולדן' אני נזכר בחיוך שובבי שכזה, שכאילו זומם איזה מעשה קונדס. כשאני חושב 'ערן זולדן' אני נזכר באדם משקיען וסקרן לדעת כל דבר. כשאני חושב 'ערן זולדן' אני נזכר באדם כ"כ שמח, שפניו לא הכירו הבעה אחרת מלבד חיוך. כשאני חושב עכשיו ' ערן זולדן' הוא ודאי מביט מלמעלה וחיוך מרוח על פרצופו...
משפ' זולדן, שמחת החיים של ערן חייבת להמשך. מי יתן ולא תדעו עוד צער.

משפחת זולדן היקרה
אני יושב וצופה בקלטות שלנו מהטירונות והאימון המתקדם שבם,גם ללא עריכה, ערן שלט.
איזה כישרון אדיר יש לו! משחק וניגון וחיקוי,היינו מריצים ביחד קטעים, והוא תמיד שלט.
אני זוכר איך באמצע השדאות הוא סיפר לי שאוטוטו יש לו רשיון טיס ושברגילה נצא ביחד לטיסה. זה לא קרה.
לפני חודש עליתי לקבר לבדי מתקשה להאמין שהוא שם ובכל זאת מדבר אליו כאילו לא חלפה שנה, וכאילו לא אירע אותו אסון.
כי זולדן מתקשר מיד לחיים ולחיוך,לגלשן ולמטוס,ללילות בהם הדיר שינה מעיני כל המחלקה כי סיפר בדיחות בקול...
זה מה שאתה
וכך נ ז כ ו ר אותך תמיד...

יעלי
לא הכרנו את ערן,לצערנו לא הספקנו.
זכינו להכיר אותך יעל...פשוט זכינו
מתגעגעים מאוד.
אנחנו אוהבים ושולחים לכם חיבוקי כוח.

זה כואב,זה לא נתפס,הלב נשבר
אני בוכה,לא מאמינה,זה לא נגמר
רוצה כל הזמן רק לחבק אתכם
ולבקש מאלוהים
שיתן לי שכל
להאמין ולהבין שזה באמת קרה.
אני כותבת וזולגות הדמעות,
מצטערת,
אך ההיגיון לא מקבל
את מה שמופיע בחלומות