למשפחת זולדן היקרה!
ערן היה לאחד החברים הטובים שלי בטירונות, כל כך נהנינו ביחד להריץ קטעים על שאר המחלקה, לערן היה חוש הומור אדיר, הוא היה סוג של גאון בעיני, ועכשיו חלק בלתי נפרד מ"אחת" התקופות שלי בצבא פשוט ישאר לי רק בתור זיכרון טוב.

אני אוהב אותך, אני מעריך אותך
אלה מילים שלא הספקתי לומר לך
לא הרגשתי צורך לומר, אני חושב שידעת
כשאני חושב עליך, אני לא מרשה לעצמי לבכות
אני נזכר באדם שתמיד מחייך
חיוך שלא מסתיר שן אחת, ואז אני גם מחייך
הייתי מעדיף שאתה תכתוב לי.
אין למה לשלוח את המכתב
בטח שגם אף פעם לא תקרא אותו
היתה לי הזכות להכיר אדם כמוך, ואני מודה על כך
אני אף פעם לא אשכח אותך
הצוות שלך אף פעם לא ישכח אותך
ערן, נראה שלאלוהים חסרים מלאכים...

למשפחת זולדן
ששמעתי עך האסון היה קשה לי להאמין איך ערן שהיה מלא שמחת חיים איננו.אני תמיד אזכור אותו איך הוא היה בצבא.אף פעם הוא לא שתק והצחיק את כולם.מי יתן ותדעו רק שמחות.

Eran..
It was a really bad evening when Alex told me what happend to you..The same time i was thinking all the championships that we had compete together..I remember when we were in Varkiza and we were driving around the evening with alex and Gal..it was so funny to let u outside of the car and run behind us...We had many good times together and i am really sad that iam not going to see u in the next competition :'(...BUt i know that u are going to be around your friends forever cause it doesnt matter what happend,you are alive inside our hearts..
Your friend...
George

משפחת זולדן,
כל כך הרבה נכתב על ערן, מעלותיו ושמחת חייו, אך אין להשוות זאת לזיכרונות ממנו, וזיכרונות רבים הוא הותיר בקרב כל חבריו ומכריו. עוד לפני האסון הייתי מוצא את עצמי נזכר בתקופתנו המשותפת, ומחייך.
חיוך זה הוא מה שנשאר לנו מערן, עלינו לשמרו על מנת לשמור את רוחו של ערן איתנו.
חזק ואמץ